<h1>שבלי הלקט סימן ל"א</h1>
<h2>דף עט:</h2>
וספר תורה שהקלפים שלו אינם עפוצים, כשר והגון הוא לקרות בו, דתניא כותבין על הגויל במקום שיער ועל הקלף במקום בשר, ואם שינה פסול. ואמרינן בירושלמי דמגילה פרק קמא [הי"א] הלכה למשה מסיני, שיהו כותבין בעורות, בדיו, מסורגל, וכורכין בשיער, וטולים במטלית, ודובקין בדבק, ותופרין בגידין וצריך שיהא כותב על הקלף במקום נחושתו, ועל הגויל במקום שיער. ואם שינה פסול. ולא יהא כותב חציו על הקלף וחציו על העור. ואין כותבין אלא על עור בהמה טהורה או חיה טהורה בלבד, שנאמר (שמות י"ג, ט') למען תהיה תורת יי' בפיך, מן המותר בפיך. ומצאתי בשאילות חלום ששאל ה"ר יעקב ממרוייש נסתפקו על ספרי תורות שלנו, שאפילו לדברי רבינו יעקב זצ"ל, שמתיר עיבוד הקלפים שאינן עפוצין, יש ספק בדבריו, שהרי אותו עיבוד עצמו שאנו מתירין אינן מעובדין לשמה. ועל זה שאלתי, אם ראוי לברך עליהם ברכת התורה, דהא דאמרינן שאינן מעובדין לשמה פסולין, הא סתמא כשרין. ופירשו לי אם המעבד עיבדן לשם ספרים אחרים ונמלך עליהם אחר כך וכתב עליהן ספר תורה, או מכרן לכתוב בהן ספר תורה, פסולין, אבל אם המעבד עיבדן לשמם בסתם, ולא עיבדן לכתוב בהן שום ספר בפירוש, רק למוכרן לכל מי שירצה וקנאן הקונה לשום ספר, כשירין הן. מעשה היה בספר אחד שלא היה תפור אלא בג' חוטי גידים, אחד בראש הדף ואחד באמצעיתו ואחד בסופו, ולא התיר הרב ר' שלמה בר שמשון זצ"ל לקרות בו. ובאו ושאלוהו ואסר. והביא ראיה ממסכת מגילה [י"ט ע"א] דאמרינן התם מגילה נקראת ספר ונקראת איגרת, נקראת ספר שאם תפרה בחוטי פשתן פסולה, ונקראת איגרת שאם תפרה בג' חוטי גידין כשירה, מכלל דספר תורה שלא נקראת איגרת צריך תפירה שלימה, ולא סגי בג' חוטי גידין.
<h2>דף קג:</h2>
וספר תורה שרבו שיטיו על ששים שיטות, נשאל גאון זצ"ל מהו לקרות בו והשיב אמרו רבותינו שכשר הוא. אבל אם אינו מדוקדק יפה בפתוחות או בסתומות יגנז. וכן מוכח בהלכה במסכת מנחות [ל"ב א'].
